מהו התפקיד אותו מילא וממלא בית המשפט בהתבססות הכיבוש הישראלי בשטחים?
האם מעניק בית המשפט הכשר למדיניות ישראל בשטחים הכבושים ולפעולות הממשל הצבאי?
באיזו מידה מגן בית המשפט על זכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית הנתונה תחת כיבוש?

בשנת 1967 כבשה ישראל את רצועת עזה ואת הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית. מאז, למעלה מ-46 שנה, דנים בתי המשפט בישראל בתביעות ובעתירות של פלסטינים תושבי השטחים כנגד פגיעות בזכויותיהם. כך למעשה התגבש תפקידה של מערכת המשפט כמפקחת על חוקיות פעולות הממשל הצבאי.

במהלך השנים דנו בתי המשפט באלפי עתירות, מהן כשלושת אלפים שהגיש המוקד להגנת הפרט. עתירות אלה עוסקות באמצעים שמפעילה ישראל כדי לשלוט בשטחים הכבושים ולנהל את חייה של האוכלוסייה המוגנת – הגבלות על חופש התנועה, הריסות בתים, פגיעה בזכות לחיי משפחה, מפעל ההתנחלויות, מעצרים מינהליים, עינויים ועוד.

מדור פסיקה במבחן מעלה לדיון ביקורתי את הכרעות בתי המשפט בישראל בסוגיות הנוגעות לכיבוש. המאמרים, פרי עטם של כותבים מתחומים שונים, בוחנים את אופן ההתמודדות של בתי המשפט עם נושאים אלה, וזאת לאור הנורמות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי.


הוועדה המייעצת לפרויקט (לפי סדר הא-ב):
פרופ' ארנה בן-נפתלי, פרופ' נטע זיו, פרופ' שי לביא, ד"ר מנחם קליין, פרופ' מרדכי קרמניצר, דליה קרשטיין, פרופ' אלחנן ריינר, פרופ' יוסי שורץ.